טוב, עשינו ב 4 מפגשים כברת דרך מסויימת מרוברט ג'והנסון ועד דפט פנק וסולווקס.. ולמרות שתם אך לא נשלם, תחושת "הגענו ליעד" מסויימת ממלאה אותי.. מקווה שגם אתכם/ן לפחות אלה מכם שהיו בכל/רוב המפגשים כדרכי, אני מזדרז כל עוד "אני חם" לתמצת מה היה לנו שם הערב.. התחלנו בחזרה קלה במכונת הזמן, 40 שנה אחורה, לפסטיבל וודסטוק, לגיבושון אפרו-אמריקאי קצר אך בהחלט קולני ומדליק, בהנחייתו של Sly האגדי בליווי משפחתו - The Family Stone. זה קרה באלתור כאשר ברקע התייחסות שלי לאופיו המפעיל של קונצרט רוק מעצם טבעו האפריקאי של ארוע שכזה. זהו טבעם של ארועי פורקן אפריקאים בהם "האמן המבצע" הוא למעשה מה שכיניתי "מאפשר" - דמות רוחנית שדרכה מתבטא השד והאנרגיה מועברת אל הקהל באמצעות מוסיקת דחף אנרגטית שמטרתה לאפשר לקהל להתחבר לשד, לאבד שליטה ולפרוק אנרגיות שליליות/להתמלא בחיוביות דרך הפעלת הגוף והקול (ריקוד/שירה). תגובת הקהל בכל רגע נתון מזינה את המאפשר ומאותתת לו על דרגת מוכנות/בשלות הקהל בהקשר של הפורקן (טראנס) ומכתיבה לו (למאפשר) את אופי המהלכים הבאים שלו מול הקהל (Call & Respone). ניתן להבין מכך שלארועים שכאלו יש אופי אילתורי - חי מאד, עד כדי בלתי צפוי לעיתים (אם כי בתוך מסגרת מסויימת ידועה מראש/מתוכננת). תכלס - ג'אז.. בארועים כאלו קהל טוב/לא טוב משפיע באופן משמעותי על איכות ועצמת החווייה בארוע. למעשה הקהל אחראי לחווייה לא פחות מהאמן המבצע. לעומת זאת, במופע מערבי/לבן/קלאסי הקהל הוא יותר בחזקת "עד שקט" לביצוע מתוכנן מראש של אמן מבצע. אחריות החווייה כולה/ברובה המכריע היא תוצאת ביצוע מוקפד של האמן. לאחר מכן פרטתי לפרטים ולשלבים הסטוריים את מה שהתחלנו במפגש שעבר - הבנת השלב שעכשווי יותר של מהפכת מוסיקת הרוק - השלב שמתאפיין בהתחזקות של שלושת המימדים - מימד הסאונד - האלקטרוניקה, מימד המינימלזים - הרפטטיביות וצמצום התכנים והמימד הדאנסי/גופני של המוסיקה. התחלנו במימד הסאונד - קטע של קרפטוורק - Home Computer מהופעה מ 1981. הדגשתי שקרפטוורק הם מבשרי מה שנקרא "הגל החדש של שנות ה-80" או בקיצור - New Wave. אז סטיתי והדגשתי שוב את רעיון המבנה האפריקאי של קטע שמעורר/דוחף לטראנס, מבנה שמתחיל ב"סיפור עם פרטים" ואז גולש למצב של מיצוי הרעיון הבסיסי של הקטע. מצב בו מתרכזים בעיקר בחזרה על רעיון מצומצם בכל מיני וריאציות. בהקשר זה הדגמתי את רוקסן של פוליס בהופעה מ 1979. לאחר מכן התחברנו/חזרנו לעניין הניו-ווייב.. עשינו זאת עם קטע רדיקלי שהיווה נקודת ציון הסטורית במוסיקת רוק והשפיע עמוקות על יוצרים והרכבים רבים - קטע של Thrrobing Gristle הבריטים מ 1981 - Discipline. הקטע מדגים טוב את חיבור המימדים - ריכוז ברעיון מצומצם על גבי חטיבת קצב רפטטיבית דוחפת + סאונד אלקטרוני. המשכנו ל Our Darkness של Ann Clarck הבריטית, גם כן קטע הסטורי המבוסס על לופ של 8 תיבות עם נימה מלודית וסיט דוחף כאשר על גביו פורקת אן מטען שלילי של מערכת יחסים בעייתית היא עושה זאת לא במבנה של שיר (בית פזמון) אלא כסיפור מתגלגל. הקטע, מ 1987, נחשב כאחד מאבות הז'אנר הידוע כיום בשם טראנס.
לאחר מכן הצגתי שלושה ז'אנרים/נדבכים שחורים חשובים שנוצרו בשנות ה-80, כחלק מהגל החדש: 1. האוס בשיקאגו - קיבל את שמו על שם המועדון בו נוצר - The Warehose הדגשתי שהאוס זו לא מוסיקה מסויימת אלא יותר גרוב שנוצר ע"י דיג'יי שבחר וחיבר לכדי פס דחף אנרגטי קטעים וחלקי קטעים ממגוון ז'אנרים 2. טכנו בדטרויט - הזכרתי את Derrick May אחד מאבות הז'אנר השמעתי את Nude Photo שלו הפרדתי בין האוס משיקאגו לטכנו מדטרויט בצייני כי הראשון נוטה לפרק/להתעסק בסקס יותר מהשני בעוד השני נוטה להביע רעיונות פילוסופיים יותר. שניהם כמובן דוחפים.. 3. אלקטרו בניו-יורק - הכינוי שקיבל ההיפ-הופ האלקטרוני שיצר Afrika Bambaataa, אחד מהילדים שיצרו את היפ-הופ בניו-יורק במהלך שנות ה-70, בתחילת שנות ה-80. השמעתי את Planet Rock שלו שנחשב כקטע שמגדיר את הז'אנר. הדגמתי איך הקטע נוצר בהשפעה ישירה של Trans Europe Express המיתולוגי של Kraftwek משנת 1977 והדגשתי כמה נבואי היה מצידו של במבטה להתייחב לקטע הזה כפי שהתיחס.. אז בראיתי והשמעתי את Pump Up The Volume של M.A.R.R.S כקטע שבישר, כאשר התייצב במקום הראון במצעד הפזמונים הבריטי בשנת 1987, את תחילתו של השלב המשמעותי האחרון (עד היום לפחות) במהפכת הרוקנרול, שלב בו הותכו הז'אנרים של שנות ה-80 (+רגאיי) לכדי ז'אנר כללי - Rave וביקת הרייב, שנקראה כך, שוב, כמו האוס, על שם ההקשר בו נהוא נוגנה - מסיבות המוניות שהתקיימו תחת גיפת השמיים ובמחסנים נטושים באנגליה בין השנים 1988 - 1992, הביע בעיקר את השתלטות הכוונה האפריקאית על מוסיקת הרוק הלבנה, בשילוב עם השתלטות הסאונד הקרפטווורקי הדגמתי שני הרכבי רייב בראשיתיים - K.L.F ( 3am eternal + what time is love) ו cubik של 808 state משם נכנסנו ל 90'ז, רייב בוגר - The Prodigy - Everybody Is In The Place + Their Law. שמענו שהם מבצעים קטעים שממצים רעיונות מינימליים ולא מפתחים או מכבירים בפרטים.. ראינו איך הם מפעילים קהל.. הדגשתי שפרודיג'י הם למעשה בעיקר הרכב punk rock בהתגלגלות רייבית. לקראת סיום הרגשנו את נחת זרועם של Daft Punk הצרפתים וראינו הופעה חיה של ההרכב הרייבי (אלקטרוני) הצרפתי גם כן - Les Petits Pilous זהו פחות או יותר. כמובן שיש עוד מה לספר, להראות ולהדגים.. אך אין ספק שיש לכם כעת יותר מבסיס ומספיק מידע ע"מ להמשיך ולחפש עוד מידע בעצמכם אם תחפצו בכך.. וכמובן להתנסות וליישם כמבצעים מה מכל מה שנחשפתם אליו במפגשים איתי.. כל זאת רק אם תחפצו כמובן.. בתחילתו של דבר ובסופו שלדבר, הכי חשוב בכל הסיפור לדעתי הוא - תהיו מי שאתם באמת.. בכל רגע נתון.. ותהנו ממה שאתם עושים אשמח לענות על שאלות, לתת עצות, להמליץ על מוסיקה.. אתם יותר ממוזמנים לפנות אלי מתי שתרצו הפייבסוק שלי - sirjohn eran בהצלחה בהמשך ושיהיה בכיף !! sj
7 תגובות:
יופי, אני לא אהיה! :(
אני שם
יש הסעות עד כנף או רק עד עין גב ?
ואני באה
דרך אגב, אולי עדיף לא לאשר בפייסבוק כי יש כאלה בלי.....
טוב, עשינו ב 4 מפגשים כברת דרך מסויימת מרוברט ג'והנסון ועד דפט פנק וסולווקס.. ולמרות שתם אך לא נשלם, תחושת "הגענו ליעד" מסויימת ממלאה אותי.. מקווה שגם אתכם/ן לפחות אלה מכם שהיו בכל/רוב המפגשים
כדרכי, אני מזדרז כל עוד "אני חם" לתמצת מה היה לנו שם הערב..
התחלנו בחזרה קלה במכונת הזמן, 40 שנה אחורה, לפסטיבל וודסטוק, לגיבושון אפרו-אמריקאי קצר אך בהחלט קולני ומדליק, בהנחייתו של Sly האגדי בליווי משפחתו - The Family Stone. זה קרה באלתור כאשר ברקע התייחסות שלי לאופיו המפעיל של קונצרט רוק מעצם טבעו האפריקאי של ארוע שכזה. זהו טבעם של ארועי פורקן אפריקאים בהם "האמן המבצע" הוא למעשה מה שכיניתי "מאפשר" - דמות רוחנית שדרכה מתבטא השד והאנרגיה מועברת אל הקהל באמצעות מוסיקת דחף אנרגטית שמטרתה לאפשר לקהל להתחבר לשד, לאבד שליטה ולפרוק אנרגיות שליליות/להתמלא בחיוביות דרך הפעלת הגוף והקול (ריקוד/שירה). תגובת הקהל בכל רגע נתון מזינה את המאפשר ומאותתת לו על דרגת מוכנות/בשלות הקהל בהקשר של הפורקן (טראנס) ומכתיבה לו (למאפשר) את אופי המהלכים הבאים שלו מול הקהל (Call & Respone). ניתן להבין מכך שלארועים שכאלו יש אופי אילתורי - חי מאד, עד כדי בלתי צפוי לעיתים (אם כי בתוך מסגרת מסויימת ידועה מראש/מתוכננת). תכלס - ג'אז..
בארועים כאלו קהל טוב/לא טוב משפיע באופן משמעותי על איכות ועצמת החווייה בארוע. למעשה הקהל אחראי לחווייה לא פחות מהאמן המבצע.
לעומת זאת, במופע מערבי/לבן/קלאסי הקהל הוא יותר בחזקת "עד שקט" לביצוע מתוכנן מראש של אמן מבצע.
אחריות החווייה כולה/ברובה המכריע היא תוצאת ביצוע מוקפד של האמן.
לאחר מכן פרטתי לפרטים ולשלבים הסטוריים את מה שהתחלנו במפגש שעבר - הבנת השלב שעכשווי יותר של מהפכת מוסיקת הרוק - השלב שמתאפיין בהתחזקות של שלושת המימדים - מימד הסאונד - האלקטרוניקה, מימד המינימלזים - הרפטטיביות וצמצום התכנים והמימד הדאנסי/גופני של המוסיקה. התחלנו במימד הסאונד - קטע של קרפטוורק - Home Computer מהופעה מ 1981. הדגשתי שקרפטוורק הם מבשרי מה שנקרא "הגל החדש של שנות ה-80" או בקיצור - New Wave. אז סטיתי והדגשתי שוב את רעיון המבנה האפריקאי של קטע שמעורר/דוחף לטראנס, מבנה שמתחיל ב"סיפור עם פרטים" ואז גולש למצב של מיצוי הרעיון הבסיסי של הקטע. מצב בו מתרכזים בעיקר בחזרה על רעיון מצומצם בכל מיני וריאציות. בהקשר זה הדגמתי את רוקסן של פוליס בהופעה מ 1979. לאחר מכן התחברנו/חזרנו לעניין הניו-ווייב.. עשינו זאת עם קטע רדיקלי שהיווה נקודת ציון הסטורית במוסיקת רוק והשפיע עמוקות על יוצרים והרכבים רבים - קטע של Thrrobing Gristle הבריטים מ 1981 - Discipline. הקטע מדגים טוב את חיבור המימדים - ריכוז ברעיון מצומצם על גבי חטיבת קצב רפטטיבית דוחפת + סאונד אלקטרוני. המשכנו ל Our Darkness של Ann Clarck הבריטית, גם כן קטע הסטורי המבוסס על לופ של 8 תיבות עם נימה מלודית וסיט דוחף כאשר על גביו פורקת אן מטען שלילי של מערכת יחסים בעייתית היא עושה זאת לא במבנה של שיר (בית פזמון) אלא כסיפור מתגלגל. הקטע, מ 1987, נחשב כאחד מאבות הז'אנר הידוע כיום בשם טראנס.
לאחר מכן הצגתי שלושה ז'אנרים/נדבכים שחורים חשובים שנוצרו בשנות ה-80, כחלק מהגל החדש:
1. האוס בשיקאגו - קיבל את שמו על שם המועדון בו נוצר - The Warehose
הדגשתי שהאוס זו לא מוסיקה מסויימת אלא יותר גרוב שנוצר ע"י דיג'יי שבחר וחיבר לכדי פס דחף אנרגטי קטעים וחלקי קטעים ממגוון ז'אנרים
2. טכנו בדטרויט - הזכרתי את Derrick May אחד מאבות הז'אנר
השמעתי את Nude Photo שלו
הפרדתי בין האוס משיקאגו לטכנו מדטרויט בצייני כי הראשון נוטה לפרק/להתעסק בסקס יותר מהשני בעוד השני נוטה להביע רעיונות פילוסופיים יותר. שניהם כמובן דוחפים..
3. אלקטרו בניו-יורק - הכינוי שקיבל ההיפ-הופ האלקטרוני שיצר Afrika Bambaataa, אחד מהילדים שיצרו את היפ-הופ בניו-יורק במהלך שנות ה-70, בתחילת שנות ה-80. השמעתי את Planet Rock שלו שנחשב כקטע שמגדיר את הז'אנר. הדגמתי איך הקטע נוצר בהשפעה ישירה של Trans Europe Express המיתולוגי של Kraftwek משנת 1977 והדגשתי כמה נבואי היה מצידו של במבטה להתייחב לקטע הזה כפי שהתיחס..
אז בראיתי והשמעתי את Pump Up The Volume של M.A.R.R.S כקטע שבישר, כאשר התייצב במקום הראון במצעד הפזמונים הבריטי בשנת 1987, את תחילתו של השלב המשמעותי האחרון (עד היום לפחות) במהפכת הרוקנרול, שלב בו הותכו הז'אנרים של שנות ה-80 (+רגאיי) לכדי ז'אנר כללי - Rave
וביקת הרייב, שנקראה כך, שוב, כמו האוס, על שם ההקשר בו נהוא נוגנה - מסיבות המוניות שהתקיימו תחת גיפת השמיים ובמחסנים נטושים באנגליה בין השנים 1988 - 1992, הביע בעיקר את השתלטות הכוונה האפריקאית על מוסיקת הרוק הלבנה, בשילוב עם השתלטות הסאונד הקרפטווורקי
הדגמתי שני הרכבי רייב בראשיתיים -
K.L.F ( 3am eternal + what time is love) ו cubik של 808 state
משם נכנסנו ל 90'ז, רייב בוגר - The Prodigy - Everybody Is In The Place
+ Their Law. שמענו שהם מבצעים קטעים שממצים רעיונות מינימליים ולא מפתחים או מכבירים בפרטים.. ראינו איך הם מפעילים קהל.. הדגשתי שפרודיג'י הם למעשה בעיקר הרכב punk rock בהתגלגלות רייבית. לקראת סיום הרגשנו את נחת זרועם של Daft Punk
הצרפתים וראינו הופעה חיה של ההרכב הרייבי (אלקטרוני) הצרפתי גם כן -
Les Petits Pilous
זהו פחות או יותר. כמובן שיש עוד מה לספר, להראות ולהדגים.. אך אין ספק שיש לכם כעת יותר מבסיס ומספיק מידע ע"מ להמשיך ולחפש עוד מידע בעצמכם אם תחפצו בכך.. וכמובן להתנסות וליישם כמבצעים מה מכל מה שנחשפתם אליו במפגשים איתי.. כל זאת רק אם תחפצו כמובן.. בתחילתו של דבר ובסופו שלדבר, הכי חשוב בכל הסיפור לדעתי הוא - תהיו מי שאתם באמת.. בכל רגע נתון.. ותהנו ממה שאתם עושים
אשמח לענות על שאלות, לתת עצות, להמליץ על מוסיקה.. אתם יותר ממוזמנים לפנות אלי מתי שתרצו
הפייבסוק שלי - sirjohn eran
בהצלחה בהמשך ושיהיה בכיף !!
sj
פייייי יבש פה יותר מ....
הוסף רשומת תגובה